Menu
Menu
ת"ת – "תומכי תורה" הינו ארגון שהוקם מתוך מטרה לסייע לבחורי הישיבה הזקוקים לכל עזרה שהיא.
הת"ת הינו גוף צדקה המעניק לבחורים סיוע כספי, נפשי ורפואי ודואג לכל צרכיהם במשך כל ימות השנה.
מטרת העל של הארגון היא שכל בחור יוכל להמשיך ולשקוד על תלמודו בתוך הישיבה ללא טרדות חיצוניות.
הת"ת מהווה גוף פנימי המתנהל בעצמאיות ובחשאיות ככל שניתן, אך כמובן שכל שיקוליו והנהגותיו
מותווים על ידי רבני הת"ת וראשי הישיבה,
תקוותנו ומשאלותנו שנוכל להמשיך ולקיים גוף זה המעניק בשנה כחצי מיליון ₪ (!) ברווח ובעזרה מקסימלית.
מזל-טוב! מדי שנה מתחתנים בישיבה כ-80 חתנים (!) כל חתן נעזר בת"ת במגוון דברים ודרכים, החל מהדרכה, ליווי, ייעוץ, סיוע במימון ועזרה בהוזלת עלויות. הת"ת עובד בשיתוף פעולה עם רשתות וחנויות ומתווך בינן לבין המשפחות וכן מספק הלוואה בפריסה ארוכה לאחר החתונה במטרה לסייע ולעזור בבניית בית נוסף נאמן בישראל,
מטבע הדברים, הוצאות חתונה הינן כאב ראש של ממש עבור ההורים המחתנים שהוצאות מרובות רובצות עליהם, וכן לחתן שעליו להצליח להתארגן בפרק זמן קצר לתחילתם של חיים חדשים,
לשם כך הוקם בת"ת אגף חדש שתפקידו להיות לעזר עבור חתנים אלה.
לת"ת קיימים הסדרי הנחות עם כל רשתות האופנה המובילות, אולמות, תזמורות וכל שאר הצרכים שכל חתן זקוק להם..
בכל שנה ישנם מספר מקרים חריגים שאינם נכללים בקופת הת"ת הרגילה משום חריגותם הכספית שעוברת את תקרת הסיוע שנקבעה ע"י רבני הת"ת.
ברם, במקרים אלו לבחורים/לחתנים אין יכולת לשאת בהוצאות הגדולות הללו שעומדות בסכומים של אלפי שקלים (!),
מסיבה זו הוקם בת"ת ארגון – 'קרן מקרים חריגים'. קרן זו הינה קופה נפרדת מקופת ההוצאות השוטפות של הת"ת המסייעת גם במקרים אלו.
אני פונה אליכם בקריאה של תודה לעזור ולסייע למפעל הקדוש הזה..
בזכות מצוה זו שהיא המובחר שבצדקות..
מורינו הגר"ר וולפין שליט"א – רב הת"ת
זוהי זכות גדולה לכל אחד ואחד לשאת בעול ולסייע ככל האפשר למשימה קדושה זו.
מרן הגרמ"י שלזינגר שליט"א – ראש הישיבה
יודעני נאמנה שישנם מקרים חמורים של בחורים נזקקים שקיומם הרוחני והחיי נפש שלהם תלויים בעזרה הכספית הנ"ל.
הגר"ש שלזינגר שליט"א – מורינו ראש הישיבה
הרב חיים כהן – משגיח
הרב חיים כהן – משגיח
התחדשנו באפשרויות תרומה נוחות ע"י אפשרות לתרום עבור הת"ת בכל עמדות "קהילות" / "נדרים פלוס" ברחבי הארץ.
התחדשנו השנה עם הסדרים מצויינים עם שלל רשתות אופנה מובילות, כ"כ השגנו בסייעתא דשמיא שוברי הנחה המוזילים לחתן את העלויות באופן משמעותי ביותר! החל מהנחות במודעת מאורסים וכן בביגוד והלבשה וכלה בהנחות וסבסודים על אולמות, תזמורות, שעונים ותכשיטים ועוד..
התחדשנו בחדר מכירות בישיבה ללא מטרות רווח שמעניק לכל בחור את כל צרכיו הגשמיים ללא צורך לצאת ולשוטט ברחובה של עיר וכמובן במחירים הכי זולים שניתן להשיג!
התחדשנו בעמותה תקינה שעומדת בדרישות החוק ומוכרת במס הכנסה לפי סעיף 46.
בנק דיסקונט סניף 069 מס' חשבון 150121166 ע"ש ת"ת זכר דוד בישיבת קול תורה.
בנק דיסקונט סניף 069 מס' חשבון 150121166 ע"ש ת"ת זכר דוד בישיבת קול תורה.
בנק דיסקונט סניף 069 מס' חשבון 150121166 ע"ש ת"ת זכר דוד בישיבת קול תורה.
הוא היה בחור צעיר שעמד להיכנס בזמן הבא לישיבה גדולה.
הוא ידע כי לרושם הראשוני ישנו משקל כבד. האופן שבו יפגשו אותך לראשונה עשוי להשפיע לא רק על הימים הראשונים, אלא גם על עוד רבים שיגיעו אחריהם. וכאן הייתה נעוצה הבעיה.
אבל לא היה לו הרבה מה לעשות כדי לשפר את מצבו ולכן הוא הגיע כך, כפי שהיה נראה עד היום, אל פתח הישיבה.
בחורים רבים כמוהו הגיעו אף הם, מזוודותיהם מלאות בחלומות, שאיפות ותקוות. גם המזוודה שלו הייתה מלאה בכל אלה, אך עד מהרה היא הצטמקה והצטמקה ומהתקווה הגדולה והחלום הורוד לא נשאר כמעט זכר. זה היה חסר סיכוי.
איש לא זכר בדיוק כיצד קרה הדבר, אך הבחורים התרחקו ממנו, כלומר-מעולם לא ניסו להתקרב אליו. הם לא היו רעים, הם היו בסך הכל בני אדם מן השורה המחפשים איה היא המשבצת הנכונה עבורם, אך הוא לא היה נראה מתאים לשום משבצת.
רק עינו החדה של גבאי הת"ת הצליחה להגדיר מה מוזר בו כל כך. לבושו לא הלם כלל את מידותיו. ניכר היה כי שנים רבות חלפו מאז שזכה בבגד חדש.
בעדינות וברגישות הוא קרא אליו לשיחה והלה החל בוכה. התברר כי הפעם האחרונה שבה זכה בבגדים חדשים היתה לכבוד…בר המצווה שלו! ומאז הוא לא קיבל שום דבר חדש! לא מכנסיים, לא חולצה, לא חליפה, אפילו לא גרביים! בחור צעיר בבגדים של ילד.
"ויש לך דמי כיס?" שאל הגבאי. הוא השפיל את עיניו וענה כי דמי הכיס שלו הינם העודף שהוא מקבל כאשר הוא קונה כרטיסיית רב-קו. הווי אומר-שישה שקלים.
עד מהרה אורגנה עבורו מלתחה חדשה מכף רגל ועד ראש. זה היה בבחינת החזרת צלם אלוקים, השבת כבוד אדם האבוד. פתאום הוא נראה אחרת, דיבר אחרת. פתאום היה לו ביטחון. אישיותו המיוחדת פרצה החוצה, אחרי שהסתתרה במשך שנים בבושה ובקלון.
ללא סיוע הת"ת, הוא היה נותר מחוץ למחנה הישיבתי, מנודה. אבל זכה הוא, והת"ת היה שם בשבילו, ובשביל עוד רבים הזוכים להלבשה חדשה המרוממת לא רק את הגוף, אלא גם ובעיקר את הנשמה.
שוב הוא איחר לתפילה. שוב הוא נעדר מן ה'סדר'. שוב הוא נצפה משוטט בצורה מדאיגה ברחובות בית וגן. אומרים שמשהו קורה לו ולא ברור מה. רק הוא יודע, שדברים נוראיים קורים. לא מסביבו, בתוכו.
הוא יודע שהוא חייב עזרה. את זה הבין כבר מזמן. אבל איך יפנה? למי? מה יגיד? והאם בכלל להזדהות בשם?
הוא בחור טוב עם ראש על הכתפיים. העתיד עוד לפניו והוא מבין שעליו לפנות לייעוץ באופן דחוף. לאחר לבטים רבים הוא מרים את השפופרת ומחייג אל המספר שראה בעיתון. הוא מסביר את תחושותיו בקצרה והיועץ בהחלט חושב שעליו להיפגש עם איש מקצוע.
"אתה יכול להעריך באיזה סכום מדובר?" הוא שואל שאלה חשובה מאד.
היועץ לא יכול לומר באופן מדויק שום דבר. הוא סבור כי הוא זקוק בערך לכך וכך מספר פגישות ומסתבר שהסכום יהיה… ואז נוקב היועץ בסכום מפולפל.
"זה לא מתאים לי עכשיו." הוא עונה בקול שבור ומנתק את השיחה.
מה מרגיש בחור ברגע כזה? הוא מעוניין ורוצה ומשתוקק כל כך לעזור לעצמו, אבל הדלת נעולה בפניו.
ואז מצלצל הטלפון ועל הקו אותו יועץ. "שכחתי לשאול אותך, מאיזו ישיבה אתה?"
"קול תורה" הוא משיב.
"אה, תן לי לבדוק….. אני חושב שאני יכול לעזור לך, תבוא. רק תבוא. אתה לא צריך לשלם כלום. יהיה טוב."
הוא בא, ובאמת היה טוב. עד היום הוא לא יודע מה יש ב'קול תורה' שאפשר לו עזרה רבה כל כך, ועוד בחינם…
ת"ת "קול תורה" מממן במשך השנה מגוון מקרי הצלת נפשות – כפשוטו – הדורשים יעוץ מקצועי. התהליך הרגיש נעשה בהסכמת הבחור – בתיאום עם רבני הישיבה ובליווי אנשי המקצוע הטובים ביותר בדיסקרטיות מקסימאלית, בעוד שהבחור אינו מעורב כלל בחלק הכספי.
דלתות נפתחות, הזדמנות לחיים חדשים טובים ורגועים יותר עומדת בפתח. אחרי סיוע הת"ת, מה שצריך לעשות זה רק להיכנס.
מיכאל אמור היה להיפגש כבר אתמול. אך לבנימין-חברו לחדר, נדמה שמשהו אינו מתנהל כשורה.
"מתי אתה יוצא?" הוא שואל בטון אגבי.-"אני לא יוצא."
"מה זאת אומרת? לא היית אמור לצאת?" -"בסוף לא." עונה מיכאל בקול אדיש.
"מה קרה?" -"דחיתי."
"למתי?"-" לא יודע."
בנימין מרגיש לא נעים. אולי מיכאל לא רוצה לשתף. הרי הוא התארס לא מזמן ושמא מיכאל כבר לא חש פתוח איתו? ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מידידות קרובה וותיקה והוא מנסה לדובב את מיכאל להסביר מה קרה.
מיכאל נשבר. כבר זמן רב שהוא בשידוכים. ההוצאות הכרוכות בפגישות הגיעו לסכומים שמעולם לא חלם עליהם. הוא לא יכול לבקש מהוריו עוד ועוד עבור מוניות וכיבוד וכל מה שיכול להיות כרוך בפרק הקודם ל"האיש מקדש". אז זהו, הוא דחה את הפגישה לזמן שבו יהיה לו את הסכום הדרוש. ומתי זה יהיה? הוא ממש לא יודע.
בנימין מתקשה להגיב. משום מה הוא מוצא את עצמו במקום לנחם, משתף את מיכאל במצוקתו שלו.
הוא אמור לשהות אצל כלתו בשבת הקרובה והיא מצפה לצמיד. כך נהוג במשפחתה, כך קיבלו כל אחיותיה וגיסותיה. אבל להוריו אין, פשוט אין.
"שעון מספיק, נכון?" הם שאלו בחשש. ובנימין אמר שהם צודקים.
הוא לא כועס עליהם ח"ו, יודע כמה הם אוהבים אותו. אבל הבית ב"ה משופע בילדים ויש נשואים לפניו ויהיו גם אחריו. צריך לשים גבול, להחליט מראש עד לאן הולכים.
הוא מבין אותם וכואב איתם, אבל חושב גם על זוגתו לעתיד. הוא לא יכול לאכזב אותה. הרי גם לה מגיע וגם היא מחכה. הם עוד לא התחילו את החיים האמיתיים יחד וכמה היה רוצה שהכול יזרום בנחת ובשמחה. אבל כמו שאבא אמר-"צריך לשים גבול" והנה, הושם הגבול. אך כמה קשה הוא, ומכאיב.
שומע מיכאל את מצוקתו של בנימין, שומע בנימין את מצוקתו של מיכאל, וכל אחד מהם – מבלי לדעת זה על זה, פונים אל גבאי הת"ת. זה מספר על חברו וזה שח על רעהו.
גבאי הת"ת לא מגלה לאף אחד משניהם, הוא רק ניגש למיכאל – 'מה נשמע? איך הולך?' השיחה קולחת ולא עוברות מספר דקות ומיכאל שוטח את מצוקתו בפני גבאי הת"ת. כמובן שהלה קיבל את כל הדרוש לו. ולבנימין פונה הגבאי כאילו במקרה ומספר שיש חנות תכשיטים זולה במיוחד שיש לה הסכם מעולה עם הת"ת. "אם אתה צריך לקנות משהו לכלתך, לך רק לשם. ואל תשכח לספר שאתה מישיבת 'קול תורה'…" מיותר לציין שאת ההפרש לצמיד היקר הת"ת שילם כמו בעוד מקרים דומים.
"אתה רואה, ה' עוזר." הם אומרים האחד לשני בהודיה ובתחושת הקלה עצומה. הם מחניקים את דמעות האושר ועוצרים את החיוך השובב מלגלוש החוצה. הם חברים טובים, מיכאל ובנימין, וכשהם מודים לה' על כל חסדיו, הם זוכרים גם את הת"ת-שכולו חסד וכולו נתינה.
He was a young bachur who was about to enter Yeshiva Gedola.
He knew that first impression make big impacts. Although that was where the problem lay
He did not have much to improve his condition and so he came as he was, and remains the same to this day.
Many guys like him also arrived, their suitcases full of dreams, aspirations and hopes. His suitcase too, was full of all these, but it soon shrunk and shrunk, and the great hope and the golden dream remained almost unrecognizable. It was hopeless.
No one could remember exactly how this happened, but the guys stayed away from him, that is – never tried to approach him. They were not bad, they were just ordinary people looking for the right circle for them, however he would not look righ in any circle.
Only the Gabai’s sharp eye managed to define what was so strange about him. His clothing did not suit his size at all. It was evident that many years had passed since buying a new garment.
Gently and sensitively, he called him in to speak and he began to cry. It turned out that the last time he bought new clothes was in honor of … his bar mitzvah! And since then he had not received anything new! No pants, no shirt, no suit, not even socks! A young man in a child’s clothes..
“And you have pocket money?” The gabbai asked. He lowered his eyes and answered that his pocket money was the change he got when he bought a bus pass. In other words six shekels.
Soon a new wardrobe was organized for him from head to toe. It was a restoration of lost human dignity. Suddenly he looked differently, and spoke differently. Suddenly he had confidence. His unique personality broke out. after being hidden in shame and disgrace for years.
Without the Tat's assistance, he would have been left out of the Yeshivah camp, an outcast
Again he was late for prayer. Again he was absent from the Yeshiva classes. Again he was observed alarmingly wandering the streets of home and park. They say something is happening to him and it is unclear what. Only he knows that terrible things happen. Not around him, but inside.
He knows he needs help. This has long been understood. But where will he turn? To whom? What would he say? Should he even identify his the name?
He’s a good guy with a head on his shoulders. The future is still ahead of him and he understands that he must seek counseling urgently. After many glances, he picks up his phone and dials the number he saw in the paper. He explains his feelings briefly and the consultant definitely thinks he should meet a professional.
“Can you estimate the amount?” He asks a very important question.
The counselor cannot say anything accurately. He thinks he needs about… and so a number of meetings and it turns out the amount will be … and then the consultant puts in a lump sum.
“It doesn’t suit me now.” He answers in a broken voice and cuts off the conversation.
What does a guy feel at such a moment? He is interested and is so eager to help himself, but the door is locked.
Then the phone rings and the consultant is on the line. “I forgot to ask you, from which Yeshiva are you?”
“Kol Torah” he replies.
“Oh, let me check ….. I think I can help you, come. Just come. You don’t have to pay anything. It will be good.”
He came, and it was really good. To this day he does not know what is in Kol Torah that has given him so much help, and more, for free…
During the year, the Tat finances a variety of life saving cases – which simply require professional counseling. The sensitive process is done with the consent of the person – in coordination with the rabbis of the yeshiva and accompanied by the best professionals with maximum discretion, while the person is not involved at all financially.
Doors open, an opportunity for a better and more peaceful new life is at hand. After the Tat's help, all you need to do is enter.